חברת הגיחון בע"מ נ' קרויס

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

כנגד המבקש הוגשה תביעה לתשלום חוב בגין צריכת מים, אגרת ביוב ושירותים נלווים.

ההתנגדות בה עסקינן הוגשה באיחור של 4 ימים.

המבקש מסר שתי גרסאות לסיבת האיחור בהגשת ההתנגדות. הראשונה- "לא נמסר לי בבית". השניה- התביעה התקבלה בסמוך לאחר חג הפסח. מאחר שבשבועות הראשונים שלאחר החג העבודה בחברה בה מועסק התובע הינה כמעט מסביב לשעון, הוא "לא שם לב לכך שהזמן משחק לרעתו". בניסיון ליישב בין הגרסאות טען המבקש, כי התכוון שבשל העומס בעבודתו, האזהרה לא נמסרה לידיו מיד כשהגיעה לביתו.

באשר לטעמי ההתנגדות, לטענת המבקש משפחתו מונה 7 נפשות שמתוכן ילד שהוכר ע"י המל"ל כנכה, נתונים שלא נלקחו בחשבון ע"י המשיב בעת חישוב שיעור החוב.

המשיב התנגד למתן אורכה להגשת ההתנגדות. לטענתו, ההמצאה בוצעה כדין, בדומה למכתב ההתראה שלא זכה להתייחסות המבקש. באשר לטעמי ההתנגדות נטען, כי המבקש לא צירף מסמכים אשר יש בהם כדי להוכיח את טענותיו. כמו כן, המבקש לא הביא כל ראיה המעידה על שדיווח וביקש את ההקלה או הפטור.

דיון:

בהינתן והמועד להגשת התנגדות הינו מועד שנקבע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד על מנת להאריכו.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות. על אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורני כי בנסיבות העניין, לנוכח האיחור הקצר וטענות המבקש בעניין העומס בו היה שרוי עובר לקבלת מסמכי פתיחת ההליך, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש, בעיקר כאשר ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלותו:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).

יפים לענייננו דברי כב' השופט דרורי, אשר אומנם עסק בנושאים דיוניים שונים מהנושא שבפניי, אולם דומה כי העיקרון העולה מהם יפה גם לסוגיה שעל הפרק:

"הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר חשוב הוא, אולם יש לזכור כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. על כן, בנסיבות אלו, אין מקום למנוע מהמשיב לקבל את יומו בבית המשפט ולהתגונן בפני תביעה על סכום כסף לא מבוטל, וזאת אך ורק בשל איחור, שאינו איחור משמעותי מאוד, בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה" (בר"ע (מחוזי י-ם) 756/05 בנק סטנדרט צ'רטר בע"מ נ' ויסאם מוסא מוחמד אבו אלהווא, פורסם בנבו. ניתן ביום 12/06/06).

באשר לטעמי ההתנגדות, המבקש טען לטעויות באופן חישוב החיובים נשוא כתב התביעה. המשיבה הדגישה את העדר הראיות, אך כידוע, אין למנוע מהמבקש להעלות טענה מטעמים של הוכחה בלבד. זאת ועוד, לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי אין לנתבע כל סיכוי להוכחת הגנתו, לבטח בהינתן ושיעור החוב בגינו נתבע המבקש הינו ע"ס 30,182 ₪: